<h1>ראבי"ה סימן קכ"ב</h1>
<h2>דף מד.</h2>
כל שהוא מז' המינים ואינו מין דגן בתחלה מברך בורא פרי העץ ולבסוף על העץ ועל פרי העץ וכו'. ביין בתחלה בורא פרי הגפן ולבסוף על הגפן ועל פרי הגפן וכו' וחותם על הפירות בחוצה לארץ על הארץ ועל הפירות, ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה. ועל כל שאר פירות כגון אתרוגים ותפוחים ואגוזים ושקדים וכיוצא בהם שאינם מז' המינים בתחלה בורא פרי העץ ולבסוף בורא נפשות רבות. וחותם בא"י אל חי העולמים. והיכא שאכל מיני מזונות דהיינו כגון מין דגן מבושל ושתה יין ואכל פירות משבעת המינים בתחלה מברך על זה בפני עצמו וע"ז בפני עצמו ולבסוף כולל ברכתו ומברך בא"י אמ"ה על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה וכו' וחותם ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות, ושפיר דמי. ולא הוי בכהאי גוונא חתימה בשתים, דאמרינן דאין חותמין בשתים, דמהאי טעמא חותמין הכא דהארץ היא המוציאה המחיה והיא המוציאה הגפן ופרי העץ. וכן פר"ח ובהלכות גדולות: ובירושלמי גבי כוסס את האורז משמע שאם אפאן ובשלן והוסיף לתקן דרך מעדנים [מברך בורא מיני מעדנים] עד [כדון בתחלה] בסוף מאי מברך ר' יונתן אמר אשר ברא מעדנים לעדן בהם נפש כל חי בא"י על הארץ ועל מעדניה: (מד:) וירקא ומיא נמי טעונים ברכה גם לאחריהן, לבר מריחני שאינן טעונין ברכה לאחריהן: ורגיל היה מורי אבי לברך על כל המצות אחריהם ולהזכיר לשמור מצוה פלונית, כי חוקה לא נאמרה אלא בתפילין, כדמפרש בירושלמי, מדלא משכח למעוטי אלא ריחני. ונחלקו עליו ואמרו מדקאמר בגמרא ולבני מערבא דמברכים כו' מכלל דבבבל לא נהוג לברך אפי' אתפילין, ואנן בתר בני בבל גרי[ר]נן. ורובא דאינשי לא נהגו לברך אחריהם אפי' אתפילין, ובמאי דנהוג נהוג. וכן נראה בעיני.
